<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מקוואות</h1>
<h2>דף קו.</h2>
במקומות הקרים נהגו הנשים להשליך יורה מלאה חמין למקוה, ויש מי שאוסר משום גזרת מרחצאות שהרי אמרו [נדה ס"ו ע"ב] אשה לא תעמד ע"ג כלי חרס ותטבל משום גזרת מרחצאות כל שכן שראוי לאסור משום כך להחם המקוה, שמא יאמרו אלו ואלו חמין כשם שאלו מטהרין כך מרחצאות. ודאי לטבול במעינות חמין כחמי טבריא מותר, דקא חזינן דמן הקרקע נובעין ואין דומין למרחצאות שמחממין ע"י ב"א בכלי, ומתני' היא למעלה מהן [מקוואות פ"א מ"ח]... וכשרי' לטבילה אפי' זוחלין ובפ' כ"ה [חולין ק"ו ע"א] חמי טבריא טובל בהם כל גופו. ובפ"ק דתענית [י"ג ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין ביה"כ בין בת"ב, במאי, אילימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו, אלא לאו בצונן וחייבי טבילות אין אינש אחרינא לא, א"ר חנא ב"ק לא נצרכה אלא לחמי טבריא, אלמא טבילה ע"י מים שהוחמו אפי' במקוה מ"ס כשרים לאו טבילה משום גזרת מרחצאות. אבל רבים מתירין ומביאין ראי' מהא דרנב"י אמר [נדה ס"ח ע"א] עבדי חסרת דודי חסרת והא דפריך טבילה בחמין שאובין נינהו, אהוחם רובו קאי, דא"א אלא כשהביאם בכלי תחלה, והו"מ לתרוצי שהטיל לתוכו חמין אחר שנתמלא מכשרים והוחמו עי"כ, אלא דעדיפי משני אפי' כולו חמין משכחת לה ובחמי טבריא. ובירושלמי פ' אמר להן [חסר]...
